החלטתי להפתיע את אמא. בדרך כלל אנו חוגגות את יום הולדתה בקניות משותפות שבמהלכן היא קונה לי ומתעקשת שזו המתנה הכי נפלאה שיש. הפעם החלטתי לקחת אותה למסעדה. אחותי ששיתפתי אותה בתכנון אמרה לי שאני מפגרת."את לא קולטת שהיא הבנאדם שאסור לקחת למסעדות?! היא עלולה לגרור אותך החוצה אם אין נייר בשרותים, ואם יש קצת יותר מידי רעש. את לא זוכרת את השערוריה שהיא עשתה במסעדה הפלצנית ההיא על הכרמל?" היא המשיכה בנחרצות:" אני בחוץ, שתדעי!"

האמת: אחותי צודקת, אבל אני לא בנאדם שמוותר בקלות, וכך הרי הגעתי לתפקיד הנוכחי שלי בחברת ההי-טק. צלצלתי אליה והכרזתי:" אמא, אנחנו יוצאות יחד למצוא לך חוויה מתקנת!" ולפני שהיא הספיקה לפתוח את פיה הוספתי:" מסעדה ליד הים, את אוהבת ים לא?!"

ואכן למחרת, בשעת בין ערביים יפהפיה אני מסיעה את שתינו לחוף דדו. מיד מתגלה חניה מרחק יריקה משער הטיילת. נפלא! אנו פוסעות  בנחת, הטיילת מלאת אנשים כמצופה, והאוויר רווי ריח של ים. אמא מחייכת ונראית נפלא. אני שואלת:"רעבה?" והיא מהנהנת. ואז, מול סוכת המציל מס. 4 אנו רואות אותה ולשתינו ברור לגמרי. זה מתחיל במרפסת המדהימה שלה ובתחושת המרחב שהיא מאפשרת." זו", אומרת אמא "בואי נשב כאן " ואני צוחקת. צוחק אלי ארקדי השומר בפתח, "איך קוראים למקום הזה" אני שואלת אותו והוא אומר בגאווה:"סיזנביץ" ואנחנו מתלבטות איפה נשב כי גם הבפנים מפתה מאוד, וישר העיניים שלי מתהפנטות על האקווריום שהוא בגודל של קיר שלם בדירה הזעירה שלי, ויש בו דגים מדהימים. "וואו!" אני אומרת בקול ומושכת את אמא. אני שמה לב שעל כל שולחן נר ופרח ובחושך המשתלט זה מראה יפהפה. המסעדה רומנטית להפליא ומה שקונה אותי מיד: אין צפיפות בין השולחנות, הפרדה בין מעשנים ללא, והמוסיקה מענגת ושקטה, כך שאפשר לשוחח!! אני בוחרת מקום מול הבר המקסים שיש לו צורת סיפון של אונייה. המלצרית ניגשת עם התפריטים ואני מוקסמת עדיין מהאקווריום ושואלת מי מטפל בדגים. היא גוחנת אלינו  בחיוך ואומרת :" רק הבעלים, בדגים ובפרחים" ואצבעה מצביעה על האדניות. זה נוגע לליבי. אמא מתרוננת ומדושנת. כמו כל פולניה גאה, דבר ראשון וקריטריון חשוב במיוחד עבורה הם השרותים. היא חוזרת משם קורנת כיוון שלא רק שיש שם שלושה תאים גם נקי ומואר וציפוי הקרמיקה על הקירות מעיד על תשומת לב."ויש נייר והפחים ריקים!" היא מכריזה כאילו זכינו בלוטו.

אנחנו מתלבטות מה להזמין, בזהירות אני סוקרת את אמא שמעיינת בתפריט ומודה שהם כתובים ברור " וסוף סוף אפשר להבין מה אוכלים" התפריטים ברורים ומגוונים מאוד. אמא בוחרת צלעות כבש ואני בסטייק אנטריקוט. וואו! המנות מוגשות לנו בצלחות נאות(בא לך לקחת הביתה) עם ששה סוגי סלטים רעננים. הבשרים טריים ועשויים להפליא. המדיום רייר שלי הוא בדיוק זה. עם הרטבים והסלט שנחתך להפליא בסכו"ם(תוצרת ספרד בא לך לקחת הביתה!) והיין האדום- קברנה סובניון שאני בוחרת ישירות מחדר היינות שקוף הדלתות- אנחנו לא רוצות שהארוחה תסתיים.. הצוות החייכן מסתובב סביבנו ומנסה בכל דרך להנעים לנו את שהותנו. למרות שאנחנו שבעות לגמרי אמא מתעקשת על קינוחים כי "יום הולדת בלי קינוח זה לא זה!" והמלצרית מובילה אותה לבחור ישירות מהתצוגה. במערכת מתנגן שיר אהוב על אמא(ביקשתי והסכימו ברצון) נעצתי את המזלג הקטן במוס טריקולד העשיר שלי מביטה באמא בעיניה הנוצצות מעל לגבינה פרורים שלה."נו אמא" אני שואלת היא מחייכת ועיניה נוצצות." החיים יפים כאן בסיזנביץ "היא אומרת, "המסעדה הנפלאה הזו היא פשוט חוויה מתקנת. נבוא שוב?" היא שואלת פתאום בחשש,כמו ילדה. אני לוקחת את ידה בידי ואומרת:"נבוא כבר מחר".