יואב התקשר אלי אתמול:"אהלן אחי, מה קורה איתנו?" הייתי עסוק בהכנת מסמך משפטי דחוף אז אמרתי לו:"עלייך. ודיר באלאק פישולים, לא כמו שבוע שעבר" יואב שחייב להתווכח על כל דבר היתמם: "מה, מה היה רע שבוע שעבר?!" רק חיכיתי להיתממות שלו וישר הפגזתי:"הבר העלוב הזה שגררת אותנו אליו כמעט עלה לי באיילת הזוהרת. היא הייתה  מה זה מזועזעת מהצפיפות והמוסיקה צרחה שאי אפשר היה בכלל לדבר, והכי חשוב: אלכוהול רע". " טוב טוב אל תתחמם" יואב התקפל. "יהיה בסדר אחי, עלי- לא תתאכזב". אני ויואב חברים מהתיכון. אחרי הצבא למדנו שנינו בתל אביב אני משפטים והוא כלכלה, אבל בשנים האחרונות אנחנו גרים ועובדים בחיפה. סדר השבוע שלנו עמוס ולחוץ בצורה מטורפת, אבל אנחנו יוצאים כל יום חמישי. מי שמבטל- מזמין את השני בבילוי הבא על חשבונו.  שנינו חובבי אלכוהול, בשר ובחורות. בשנים האחרונות התעייפנו מהשוטטות בין פאבים לבתי אוכל בעיר. לפעמים תופס אותנו כזה כובד שנמאס וכמעט מבטלים. גם יקר, גם פלצני, גם צפוף. אוכל רע ואלכוהול ... תעשו לי טובה. אפילו בירה משובחת קשה למצוא בזמן האחרון.
בערב יואב אוסף אותי בסמרט שלו, היחידי כמעט בחיפה. "אחי," הוא מכריז בחגיגיות, "אנחנו הולכים לחגוג היום. מצאתי מקום, לא תאמין".

אני מכיר את יואב שנים ואני קולט שהוא מתרגש. "די" אני אומר לו," אחי, תרגיע! אנחנו חרשנו את העיר הזו לאורך לרוחב ולעומק אפשר לחשוב.." יואב מחייך את החיוך הסודי שלו ואומר:"אתה לא תאמין, רק תבטיח לי לזרום. ודרך אגב: איפה איילת? " "איילת? מי זו?" אני שואל ושנינו צוחקים. כשאנחנו מגיעים לחוף דדו דרום אני משתתק. במהירות עצומה יואב מחנה את הסמרט שלו ומתחיל ללכת."יאאלה זוז" הוא אומר לי. הטיילת שוקקת אנשים, נראה שכל היפות מסתובבות כאן. ואז הוא עוצר ממש מול סוכת המציל 4 ואומר לי:"זה כאן" והאמת- היא יפהפיה. יש לה מרפסת מדהימה מרווחת מאוד והמון אנשים יושבים בה. היא מוארת מבפנים והבר שלה מעוצב כהלכה, עץ איכותי, כבד כמו שצריך. מיד אני מבחין באיכות המשקאות שמוצגים כאן. אני שורק בהתפעלות ויואב אומר לי:"חכה, עוד לא ראית הכל" ומצביע על חדר בינוני בגודלו משמאל לבר- חדר יינות יפהפה שקירותיו עשויים זכוכית וממנו, כך הוא מסביר לי בהתלהבות, אפשר לבחור ישר לשולחן. "וואלה" אני אומר, "אלכוהול אני רואה, מה קורה במחלקת הבשר?!" מיד אנחנו מזמינים תפריטים ומתחילים בסריקה. "שמע" אני אומר לו: "יש אחלה מבחר. איפה אנחנו יושבים?" המסעדה שוקקת חיים, אבל אין שום תחושה של צפיפות. התמקמנו על הבר, מוסיקת סבנטיז שקטה ברקע. יואב הזמין גורדונ'ס טוניק ואני ביאנקו עם טיפה קמפרי. המרירות עושה לי את זה. אני מייד קולט שהברמן מקצועי כשהוא מגיש לי את המשקה עם קוביית קרח אחת, לימון וקמפרי במידה המדויקת. ואנחנו נהנים , משקיפים על הנוף האנושי ובעיקר הנשי שממוקם סביבנו, נהנים ממשקאות הפתיחה המוצלחים. עברנו לבשר. אני מזמין נתח פילה עסיסי (400 גרם כמובן). יואב מזמין אנטריקוט. תמיד היה לו טעם מעט ביזארי. היינו במוד איטלקי משהו, אז הלכנו על הקיאנטי של BOLLA. יואב מרים כוס ומחייך לג'ינג'ית מהשולחן ממול. אני מוצא עניין בחברה שלה, מתולתלת בעלת חזה מרשים. 

המנות מגיעות ריחניות ועשויות כראוי אני ויואב מקישים כוסות וסכינים. הנתחים משובחים והיין מוסיף את הארומה המיוחדת לו ומעשיר את הארוחה. המוסיקה קלה לעיכול, נעימה לאוזן ומאפשרת שיחה. הנוף מרשים ואנחנו לראשונה זה זמן רב מרוצים מאוד . יואב מזמין כוסית הנסי לסיום. אני מזמין לפרוייג הבנות ממול מחייכות. אני שואל:"אחי, איך הצלחת להתביית על המקום המדליק הזה?" והוא משיב באדישות כדרכו:" אינטרנט, מכיר? דפדפתי. חוץ מזה מישהו מהמשרד שלי סיפר לנו ניסים ונפלאות על המסעדה הזו." "מי זה?" אני שואל והוא משיב:" המנכ"ל. אתה מתווכח עם המנכ"ל?!" . שנינו מחייכים. מצאנו את המקום שלנו, חסל סדר נדידות.אין כמו ארוחה משובחת ואלכוהול טוב. אני מחייך למתולתלת, (נראה שמשהו מתהווה ביננו) וחושב לעצמי: החיים יפים בסיזנביץ.